חדרי ילדים
כולנו מכירים את השיר של חוה אלברשטיין – "חופים הם לפעמים געגועים לנחל...". הורים שמעצבים לראשונה חדרי ילדים, יכולים להרגיש געגועים לימים רחוקים, לילדות. כל העיצובים האלה של חדרי ילדים הם כל כך מתוקים, רכים. אין פלא שהם מעירים בנו זיכרונות וגעגועים. חדרי ילדים והעיסוק בהם מעלה בנו, ההורים, את ההשוואה בין אז לבין היום. נדמה שהזמנים היו פשוטים יותר, כשהיינו ילדים.
אולי גם ההורים שלנו צקצקו בלשונם כשעמדו כך, כהורים טריים, בחדר הילדים שלנו, ואמרו שבדור שלהם, כשהיו ילדים הכול היה פשוט וקל יותר. נדמה שכשאני הייתי ילדה, כולנו, הילדים, היינו הרבה יותר תמימים ונאיביים מהילדים של היום. כמו הרבה אחרים, למדתי בבית ספר שהיה מוכתם באלימות. היום אני אומרת תודה שגדלתי בדור של אז ולא של היום – האלימות של אז נראית כמעט מצחיקה לעומת השתוללות האלימות היום בבתי הספר.
נדמה שעיצוב חדרי ילדים היה הרבה, הרבה יותר שמרני בזמן שאנו היינו ילדים. לא הייתה מודעות כל כך גדולה לנושא עיצוב חדרי ילדים, נדמה היה שלמבוגרים יש נושאים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם מאשר לעצב את החדר שלנו, הילדים. פרנסה, קיום יומיומי. חדרי ילדים של פעם היו מרוהטים בפשטות – מיטה, שולחן כתיבה וארון בגדים. המיטה הייתה צנועה, מלבנית.
היום תוכלו למצוא בחנויות שלל עיצובים למיטות: יש מיטה שנראית כמו חללית, מיטה שנראית כמו אוהל, מיטה שנראית כמו אפיריון מלכותי, מיטה שנראית כמו שידת ספרים. זו דוגמא אחת מיני רבות לעיצובים החדשים שנוספו במשך השנים. התעסקות בעיצוב חדרי ילדים יכולה להיות פאוזה מחיי היומיום האינטנסיביים, ולהביא עימה הרבה, הרבה נוסטלגיה. גם אם עיצוב חדרי ילדים השתנה, הרהיטים השתנו והשתכללו, הקסם – נשאר
עוד על מיטות וחדרי ילדים ניתן למצוא באתר רעמ תעשיות רהיטים
